כולם מדברים על תשואות, אף אחד לא מדבר על הפסד – יאללה בואו נדבר על זה. מה הקטע של סיכון/סיכוי? למה השקעות עם תשואה גבוהה, באות עם יותר סיכון? התשובה הקצרה היא שגם השקעות הן כמו שוק, וכמו בכל שוק המוכרים רוצים למכור ביוקר, והקונים רוצים לקנות בזול – מקסימום ערך במינימום כסף. וכמו בכל שוק אחר, גם כאן, חוכמת ההמונים עובדת יופי – אף אחד לא פראייר (חוץ מאלה שכן).
אסביר – אם היו מציעים לי שתי השקעות עם אותה תשואה
אחת בלי סיכון בכלל ואחת עם המון סיכון, הייתי מעדיף את זו היותר בטוחה. יוצא שהסיבה והתוצאה התחלפו כאן. כיוון שאף אחד לא מוכן ״לקנות״ השקעות מסוכנות במחיר גבוה, מוכרי ההשקעה מורידים את המחיר (ובכך מעלים את התשואה) עד לשלב שבו מישהו אומר – ״אני לוקח״ תשואה מודדים הפוך מהאופן שבו נהוג למכור אותן; אל תגידו, ״אם אני משקיע 100, כמה אני אקבל?״
מתחילים מהסוף; ״אם אני צפוי לקבל 100 בעוד שנה, כמה אני מוכן לשלם על זה עכשיו״ ואיך אני אמור להחליט מהי תשואה ראויה (לתמחר את ההשקעה)? קודם כל, נקודת הפתיחה היא לא – תשואה 0. נקודת הפתיחה היא התשואה חסרת הסיכון בשוק (נהוג להגיד אג״ח מדינה עד לפירעון אבל גם פיקדונות בבנק ישראלי זה בסדר). על כל השקעה פחות בטוחה, אני ארצה תשואה גבוהה יותר וככל שהאלטרנטיבה חסרת הסיכון טובה יותר (למשל עליית ריבית שמעלה את התשואות חסרות הסיכון), אני גם אדרוש תשואות גבוהות יותר על ההשקעות הבאות שמנסים למכור לי.
והנה לכם אחת הסיבות למה השווקים יורדים כשהריבית עולה – גם אם הצפי לעתיד היה נשאר אותו דבר בדיוק (והוא לא), עכשיו כולם ירצו לשלם פחות על המניות שהם קונים כדי לשפר את התשואות ביחס לאלטרנטיבה הבטוחה. ברור שנרצה להתייחס גם למרכיב הזמן (זמן שווה כסף, תרתי משמע). אבל סיכון זה כבר סיפור אחר. אנחנו משתמשים במילה אחת – ״סיכון״ אבל בעצם מתכוונים להרבה דברים שונים ולא לאיזה סרגל מדידה על ציר אחד. וכמו בפתיחה המפורסמת של הרומן כל ההשקעות הטובות דומות, אבל האומללות, משתבשת כל אחת בדרכה.
והנה יש קורלציה בין השקעות עם תשואה גבוהה והשקעות עם יותר סיכון, או במילים אחרות כשבאים להציע לי השקעות עם יותר סיכון, מוטב שיבואו גם עם תשואה גבוהה יותר. מבחינתי סיכון נמדד בדרגות של אי וודאות. אתם יודעים, כשהדברים בעולם האמיתי מתחילים להתרחש שונה ממה שהבטיחו לי… אז ברוח התקופה והשווקים האדומים, מה עוד כדאי לקחת בחשבון כשמציעים לי להשקיע איפהשהו.
- תנודתיות – שבכל רגע שאני דוגם ״כמה יש לי״ אני מוצא מספרים לא צפויים. השקעות שיכולות להרוויח יפה ולהיות בכיוון הנכון, אבל בדרך עוברים רכבת הרים (שוק ההון, שווקים אדומים במיוחד, ירוקים במיוחד, יזמויות וסטרטאפים).
- הפסדים – האם יש אפשרות לאבד חלק מההשקעה או את כולה (עצוב להגיד, אבל גם זה קורה לפעמים, ״הלך הכדור״, הפסד בלתי הפיך).
- נזילות ההשקעה – כשהכסף קיים, אבל נתקע בפרויקט שמתעכב שנים.
- תמחור לא נכון של יחס בין הסיכוי והסיכון – כשהתוחלת של הרבה השקעות מאותו סוג לא תוביל למקום משמח. ויש השקעות שהסיכוי שהן ישתבשו באמת קטן יחסית, אבל ההפסד האפשרי גבוה (רולטה רוסית, נסיעה למכולת).
- אנחנו – אנחנו גורם סיכון משמעותי יותר ממה שחושבים – המפגש שלנו, כמלאי ציפיות תקוות פחדים וחמדנות, עם מערכת של סטטיסטיקה ואיזונים ושל נתונים קרים, יכול להתבטא בלא מעט דרכים.
וגם, ואולי החשוב מכל, ההשלכות על החיים עצמם אם משהו אכן משתבש. כשהסיכון לא קשור באי הוודאות שבהשקעה עצמה, אלא בעולם האמיתי של המשקיע. ולא מדובר רק במניות ובתנודתיות השוק, ולא מדובר רק ביחס לתשואה חסרת הסיכון – אני שואל את עצמי האם התשואה העודפת על דירה זולה בפריפריה שווה בשבילי את ההפרש מול דירה משעממת במרכז עירוני. האם התשואה העודפת על דירה בחו״ל שווה בשבילי ביחס לסיכון שאני לוקח מול דירה בפריפריה.
האם התשואה העודפת בשוק ההון שווה את עצמה ביחס לדירה עם משכנתא. וכך הלאה, וכך הלאה, לכל השקעה יש את האופי שלה ואני רוצה להשוות השקעה להשקעה ואי וודאות לאי וודאות, ובוחר את מה שמתאים לי בהתחשב בגיל, במטרות, בהשלכות, בתשומות ניהול ועוד… בחירה מהסוג הזה מאפשרת לי את הרוגע הדרוש בעת שהשווקים אדומים ובכל מקום יש כתבות על עתיד הנדל״ן בישראל.
ועכשיו לחלק האופטימי
המודעות לסיכון לא אמורה להניא אותי מהשקעות. הפוך:
- היא עוזרת לי לשפר את הסטטיסטיקה שלי בטווח הארוך.
- היא עוזרת לי להיות רגוע כשדברים כן משתבשים (עכשיו זו רק שאלה של סטטיסטיקה ולא של כישלון).
- היא עוזרת לי להימנע מהשקעות טובות שלא טובות בשבילי (השלכות, זוכרים).
- היא עוזרת לי לברך על הריביות העולות ועל סיכונים באשר הם, כי בלעדיהן כל התשואות היו דומות ומשעממות.
כשעשיתי מראש את כל השיקולים ולקחתי מראש החלטה מודעת, הרבה יותר קשה לשכנע אותי לעשות טעויות.