כולם מדברים על דמי ניהול, אף אחד לא מדבר על המסלול? לציבור יש רמות שונות של אוריינות פיננסית, ובפרט בנוגע למסלולי השקעה של החסכונות שלנו. לצערנו לרוב הציבור אין כמעט שום הבנה בעולם ההשקעות, אין להם ממש מושג מה ההבדל בין מוצרי החיסכון השונים (קרן השתלמות, תיק השקעות, קופ"ג להשקעה, קרן פנסיה וכו'), ובוודאי לא בנוגע לפרטים הספציפיים. עולם ההשקעות נראה להם (שלא בצדק) כמורכב מדי, והם מעדיפים לא להתעמק ולהסתכל על החסכונות שלהם כעל קופסא שחורה.
המשקיעים/חוסכים שקצת יותר מודעים מבינים בגדול מה ההבדל במאפיינים של המוצרים:
- תיק השקעות/קופ"ג להשקעה – כספים פרטיים שחסכנו מהנטו ונזילים בכל עת, והרווחים חייבים במס רווחי הון בגובה 25%.
- קרן השתלמות – אפיק פטור ממס שנזיל אחרי 6 שנים.
- חיסכון פנסיוני – כספים לפרישה.
בנוסף הם שמעו שחשוב להוזיל עלויות ולכן מנסים להתמקח על דמי ניהול. המשקיעים שמבינים יותר לעומק מבינים שדמי ניהול זה חשוב, אבל יש פרמטר בעל השפעה הרבה יותר מהותית, והוא מסלול ההשקעה.
כמה זה משמעותי? בסדרי גודל. כפי שראינו בעבר, אפיקים שונים מניבים תשואה שונה:
מדדי מניות גדולות מניבים תשואה נומינלית ממוצעת של 10% בשנה, מדדי מניות קטנות 12%, אג"חים בטווח של 4-6% לשנה (תלוי במח"ם) ואף פחות מכך בתקופות של ריבית נמוכה, ומק"ם מניב כ-3%, רק מעט יותר מהאינפלציה.
לכן:
- מסלול שקלי (הסולידי ביותר) צפוי להניב תשואה הקרובה למק"ם (כ-3%).
- מסלול אג"ח ללא מניות צפוי להניב תשואה של כ-4-6%.
- מסלול כללי (הנפוץ ביותר), הכולל חשיפה מנייתית של כ-40% צפוי להניב תשואה של כ-7%.
- מסלול מנייתי צפוי להניב תשואה של כ-10%.
הבדלים של אחוזים בודדים בשנה אמנם לא נשמעים יותר מדי, ואכן לטווח קצר ההבדלים לא כאלה דרמטיים. אבל לטווח הארוך מדובר בהבדלים עצומים, שמסתכמים בסופו של דבר במאות אלפי שקלים עד מיליונים, כתלות בגובה ההשקעה הראשונית ובגובה ההפקדה החודשית. איך פער של אחוזים בודדים בשנה מגיע לפער ענק שכזה לטווח הארוך? הסיבה היא שבגלל הקסם של הריבית-דריבית, שגורמת לכסף שלנו לצמוח בקצב הולך וגובר עם השנים, נפתחים פערים מאוד גדולים, כפי שניתן לראות בגרף המצורף.
בהשקעה ל-30 שנה ניתן להגיע לפי 2 יותר כסף רק ע"י בחירת מסלול נכון, והמסלול שמתאים להשקעה לטווח ארוך הוא כמובן מסלול עם חשיפה מנייתית גבוהה. אבל זה כמובן לא כל הסיפור. צריך לגלח מהתשואה גם את דמי הניהול שגבוהים במרבית המוצרים וגורמים לפיגור מול מדד הייחוס, את התשואה האבודה על אחזקה מיותרת במזומן, את הסיכוי הסביר לפיגור אחרי המדדים גם בלי קשר לדמי הניהול ואת המיסוי העודף על דיבידנדים.
